החלטה בתיק ת"א 36154-01-11

1.       עניינה של החלטה זו הינו בקשת המבקשת מיום 19.1.11 למתן סעד זמני כנגד המשיבות, זאת על רקע טענתה לקיומו של הסכם שכירות בר תוקף במסגרתו התחייבה המשיבה מס' 1 למסור למבקשת את החזקה בחנות המצויה ברחוב ... (להלן: "המושכר") .

תוך שהמבקשת נתלית בהסכם השכירות האמור, עתרה היא לשניים:

צו האוסר על המשיבות להשכיר את המושכר לאחר זאת לצד צו המונע מהן להפריע בדרך כלשהי למבקשת מהחזקתו והפעלתו של המושכר.

2.       לאחר קבלת תגובת המשיבות לבקשה ותשובת המבקשת מנגד, ניתן ביום 23.2.11 צו הנענה חלקית בלבד לבקשה דנן בדרך של איסור השכרת המושכר או מסירת החזקה בו לאחר תוך שהמבקשת חוייבה בהפקדת ערבות בנקאית בסך של 15,000 ש"ח וערבות צד ג' בסך של 50,000 ש"ח. ערבויות כאמור הופקדו ודיון התקיים במעמד הצדדים ביום 28.2.11. במהלכו של דיון זה נתקיימו חקירות הדדיות של המצהירים ובהמשך לכך סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב.

3.       הרקע לבקשה זו הינו בתמצית כדלקמן: המבקשת מפעילה חנות ברחוב בו מצוי המושכר, מעוניינת היתה ברכישת המושכר שבבעלות המשיבה 1. משלא נענתה פנייתה זו, החלו הצדדים,  בשלב מאוחר יותר, נושאים ונותנים באשר לאפשרות כינונם של יחסי שכירות. על פי הבהרת המבקשת, נעשתה ההידברות  אל מול המשיבה 2 דווקא שהינה בתה של המשיבה 1 ואף בסיועו של מתווך ששמו בועז סודרי. לאחר שיחות רבות עלה בידי הצדדים להגיע להבנות בחודש 12/10 ומשכך ועל פי דרישת המשיבה 2 נפגשו הצדדים אצל עורך דינן של המשיבות - עו"ד שמואל מאיר מאשקלון. אין חולק כי פגישה אכן התקיימה אצל עו"ד מאיר וכי בסיומה יצא תחת ידו ובכתב ידו של עו"ד מאיר המסמך השנוי במחלוקת, הוא הסכם השכירות עליו נשענת המבקשת - נספח א' לבקשתה.  כן אין חולק כי  הן המשיבה 1  והן נציג המבקשת, מר יהונתן אמידי חתומים שניהם  על מסמך זה (להלן ולעיל: " הסכם השכירות").

          הסכם השכירות המתפרש על שני עמודים כולל בעיקרו נתונים אלה:

פרטי המשכיר והשוכר, זהות המושכר, תקופת השכירות (9 שנים ו- 10 חודשים: שנתיים שכירות + אופציה ליתרת התקופה), שיעור דמי השכירות החודשיים (2,400 ש"ח + מע"מ), מנגנון עדכון דמי השכירות (הצמדה למדד), אופן התשלום, מועד תחילת ההסכם (1.1.11), מועד התשלום הראשון (15.1.11) וקביעת זכות רכישה ראשונית למבקשת.

אין חולק אף כי בהמשך לאמור הוחלפו נוסחים שונים של הסכמים ומודפסים, אלא שבשלב מסויים  ובפרט לאחר שהמחאה שנשלחה על חשבון דמי השכירות, הוחזרה למבקשת, נוכחה המבקשת כי המשיבות מתנערות מהסכם השכירות ומסרבות לקיימו חרף חלוף המועד שנקבע כתחילתו של ההסכם, ועל רקע האמור הגישה המבקשת בקשתה זו לצד תביעה שמטרתה למעשה אכיפת הסכם השכירות על ידי מתן הסעדים המבוקשים אף במסגרת הסעד הזמני.

4.       למעשה, אין מחלוקת של ממש באשר להשתלשלות הארועים והרקע להגשת הבקשה כמתואר לעיל. עם זאת, המשיבות מתנגדות בתוקף לאכיפתו של הסכם השכירות רקע טענתן המרכזית לפיה אינו מהווה אלא טיוטא בלבד שלא נתגבשה לכדי הסכם מחייב.

          כן טוענות המשיבות כי המשיבה 1 שהיא לבדה בעלת המושכר, הינה אשה מבוגרת - בת 78, חולת אלצהיימר, סיעודית ומטופלת 24 שעות ביממה ועל רקע האמור מונתה המשיבה 2 כאפוטרופוס לה על פי צו בית משפט לענייני משפחה באשדוד מיום 12.9.10 (נספח א' לתגובה). במצב דברים זה אין תוקף להסכם השכירות ללא חתימתה של המשיבה 2 במעמדה האמור . יוער כי המשיבות חזרו בהן בדיון מהטענה כי מציאות זו מחייבת אף אישור בית המשפט להסכם השכירות.

          עוד טענו המשיבות כי מכל מקום דינו של הסכם השכירות ביטול משנחתם מחמת טעות והטעיה הגובלת בתרמית ומצג שווא בכל הנוגע למחירי השוק ולהיותו של המחיר המוצע משום מחיר ראוי.

5.       עד כאן עיקרי הדברים בכל הנוגע למחלוקת גופה, אולם בכתבי הטענות ובסיכומים מעוררים הצדדים אף טענות הנוגעות לשיקולי בית המשפט במתן סעד זמני תוך שהם חולקים באשר להיותו של מאזן הנוחות נוטה אם לטובת המבקשת ואם לטובת המשיבות. המשיבות מצידן אף מפנות לקושי הטמון בזהות הסעדים בין הסעד הזמני לבין הסעד הנתבע בהליך העיקרי.

דיון והכרעה

6.       תחילה להלכה הפסוקה המורה אותנו באשר לשיקולים הרלבנטיים בבקשה זו וכניסוחם של הדברים ברע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ (28/6/10):

          "השיקולים העיקריים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע אם להיעתר לבקשת סעד זמני הם: קיומה לכאורה של עילת תביעה- בשלב זה די בכך כי בית משפט ישתכנע באורח לכאורי כי התובענה מעלה שאלה רצינית המצריכה דיון, ואיננה בגדר תביעת סרק על פניה (ראו: תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984;) . מאזן הנוחות- "הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר"- כלשון תקנה 362(ב)(1). ושיקולים שביושר ובצדק- "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין" -כאמור בתקנה 362(ב)(2). בין שני התנאים הראשונים קיים יחס גומלין המוכר  כ"מקבילית-כוחות" (רע"א 10509/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בגס ( [פורסם בנבו] , 25.12.2005)). משמעות הדבר היא שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת, וכן להיפך. (ראה למשל: רע"א 2397/06 אברג'יל נ' מנהל מקרקעי ישראל מחוז ת"א ( [פורסם בנבו] , 6.8.2006); רע"א 3071/10 רידר נ' רפאל חברה לבניין בע"מ ( [פורסם בנבו] , 20.5.2010); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי , 521 (מהדורה עשירית, תשס"ט-2009))" 

          כן ראה  רע"א 7410/09  ברכה ניסנוב נ' ראובן שבתאי; רע"א  6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פ"ד נו(1) .529       

מהכלל לענייננו אנו:

7.       בכל הנוגע לעילת התביעה וסיכוייה, אין ספק כי אין זה המקום והשלב להכריע ולקבוע ממצאים בכל הנוגע לתוקפו של הסכם השכירות. לצדדים טענות מחד ומאידך בעניין זה, אולם ובכל הנוגע לנטל הרובץ על המבקשת לצורך ההליך שבפני, סבורתני כי ניתן לומר בהחלט כי המבקשת עמדה בנטל זה והמחישה קיומה לכאורה של זכות אשר ראויה להגנה באמצעות סעד זמני.

משענתה של המבקשת אינו בהתחייבות בעל פה גרידא, כי אם במסמך שאין חולק אודות קיומו ואשר אין חולק אודות חתימת הצדדים הרלוונטיים להתקשרות עליו. העלאת נתוני ההסכמה על הכתב וחתימת הצדדים לצד נתונים אלו הכוללים את הפרטים הנדרשים בהסכם מסוג זה, יש בהן בהחלט כדי לומר שיש למבקשת על מה שתסמוך ולו לכאורה בהמחשת קיומן של מסויימות, גמירות דעת והתקשרות חוזית ברת תוקף.